חוק חוקרים פרטיים תוקן בשנת 1972 במטרה להסדיר שירותי חקירה וביטחון פרטיים ואישיים במדינת ישראל, תחת פיקוח של משרד המשפטים. מטרת חוק זה היא לעגן בחוק את השירותים הפרטיים הניתנים במדינת ישראל בתחום איסוף המידע לצרכים אישיים. חוקרים פרטיים יכולים לעסוק במגוון רחב של תחומי עניין כגון חקירות פרטיות הקשורות לבגידה בין בני זוג, חקירות כלכליות בנוגע לבני זוג לשעבר ובנושא מזונות, חקירות אישיות לצורך העסקה של עובדים לתפקידים רגישים, וכן חקירות פרטיות בנושאים ספציפיים בהתאם לחשד סביר שעלה.
במאמר זה נסביר על חוק החוקרים הפרטיים, על ההגבלות הטכניות שהוא מציב בפני אדם המבקש לעסוק במקצוע, על הגדרות חוק החוקרים הפרטיים ועל המניעה החוקית לפגיעה בצנעת הפרט.
בלש פרטי – הגבלות טכניות
אדם המבקש לעסוק בתחום של חקירות פרטיות חייב לעשות זאת ברישיון הניתן לו מטעם משרד המשפטים. הרישיון ניתן לחוקר הפרטי למשך תקופת זמן של שנה בכל פעם, כאשר בתום כל שנה עליו לחדש את הרישיון למען המשך העיסוק שלו בשנה העוקבת. כדי לקבל את הרישיון בפעם הראשונה, על האדם המבקש לעסוק בתחום זה להתאמן בחקירות פרטיות במסגרת עבודה רשמית במשרד חקירות במשך תקופת זמן שלא פוחתת משלוש שנים, ללא חובת רציפות ביניהן.
לאחר תום תקופת ההתנסות, על החוקר הפרטי לעבור את מבחני ההסמכה הרשמיים שמקנים לו את תעודת ההסמכה לעיסוק בחקירות פרטיות. חשוב לציין שתעודה זו מאפשרת עיסוק בחקירות פרטיות אך ורק תחת משרד חקירות מורשה ומוסמך, ולא מאפשרת לו לקבל חקירות פרטיות באופן עצמאי. אדם המעוניין לנהל משרד חקירות חייב לצבור ניסיון של חמש שנים בתור חוקר פרטי מוסמך, כלומר שלוש שנות התמחות וחמש שנים מוסמכות.
הגדרות החוק הבסיסיות
הגדרות החוק הבסיסיות באות להסדיר את היחס בין החוקר לבין הלקוח שלו, ואת האתיקה המוסרית שלפיה החוקר צריך לפעול. קו המחשבה הבסיסי מאחורי חוק חוקרים פרטיים הוא זה שמנחה כי חקירות פרטיות אינן יכולות להתנהל מעל לחוק המדינה שבהן הן מתנהלות. לדוגמא, אחת מהגדרות החוק הבסיסיות היא שכאשר אדם מגלה עבירה על החוק במהלך חקירתו הפרטית, הוא מחויב לדווח על כך לגורם המתאים במשרד המשפטים.
שמירת הדיסקרטיות וצנעת הפרט
אחד ההיבטים החשובים ביותר בהקשר זה שיכולים להתנגש עם חוקים אחרים החלים במדינת ישראל הוא צנעת הפרט. הרי במדינה הדמוקרטית בה אנו חיים, כל אזרח נהנה מהזכות לשמור על צנעת הפרט ועל הדיסקרטיות שלו. לפיכך, החוקר הפרטי חייב לשמור על דיסקרטיות מלאה בכל הנוגע לחקירות שאותן הוא מנהל ולפעול בנאמנות מלאה אל מול הלקוח.
מצד שני, עליו לדווח במקרים של גילוי עבירה. מיותר לציין כי העיסוק באיסוף מידע באופן פרטי נעשה בדיסקרטיות מלאה, וללא ידיעתו של מושא החקירה, דבר שיכול לפגוע בזכות לשמירה על צנעת הפרט. במקרים אלה החוק של מדינת ישראל הוא הקובע. במקרה של האזנות סתר, ישנו איסור על פי חוק האזנות הסתר לביצוע האזנות ללא הסכמתו של אדם כזה או אחר.
הכוונה בכך היא שאם המקליט הוא חלק פעיל בשיחה, אין שום מניעה להקליט אותה וללקט ממנה את פרטי המידע הנחוצים לו לשם ביצוע עבודתו, אך שימוש בשיחות אחרות בצורה חסויה לשם איסוף מידע הוא אסור בתכלית האיסור. החוק מסדיר שורה של חוקים לשמירה על צנעת הפרט ועל דיסקרטיות שעליהן גם לחוקר פרטי מורשה מטעם משרד המשפטים אסור לעבור. בנוסף, על מנת למנוע בלבול והתחזות, על החוקר הפרטי אסור להציג את עצמו כשליח מטעם המדינה או מטעם כוחות הביטחון.